חלק 2 בסדרה "לחזור לקרקע ולחיים"
דף זה ממפה את מעגל האיום ואת הדרכים שבהן דאגה, דריכות, הימנעות והתנהגויות ביטחון עשויות להגן בטווח הקצר אך לשמר פחד והצטמצמות לאורך זמן.
כאשר אנחנו מרגישים מאוימים, המוח והגוף מנסים להגן עלינו. אנחנו נעשים דרוכים יותר, מחפשים סימנים לסכנה ומנסים להימנע מכל דבר שעלול להחמיר אותה.
חלק מהתגובות האלה מועילות בסכנה ממשית. אולם כאשר הן ממשיכות גם במצבים בטוחים יחסית, הן עלולות למנוע מאיתנו לגלות שהמצב פחות מסוכן ממה שחששנו, או שאפשר להתמודד איתו גם בלי להישען על כל אמצעי הביטחון.
איך המעגל פועל?
| שלב | מה יכול לקרות |
|---|---|
| טריגר | קול, מבט, הודעה, מחשבה, זיכרון או תחושת גוף. |
| פרשנות מאיימת | למשל: "עוקבים אחריי", "אני מאבד או מאבדת שליטה", "אם אצא יקרה משהו". |
| חרדה ועוררות | מתח, דופק, דריכות, קושי להתרכז או לישון. |
| דאגה וחיפוש אחר סימנים | ניתוח חוזר, חיפוש אישורים, מעקב או ניסיון להגיע לוודאות. |
| הימנעות והתנהגויות ביטחון | הסתגרות, בדיקות, שינוי מסלול, בקשת הרגעה, נשיאת חפץ להגנה או שימוש בחומר. |
| הקלה זמנית | "שום דבר רע לא קרה כי נזהרתי". |
| חיזוק האיום | לא נוצרה הזדמנות לבדוק מה היה קורה ללא ההתנהגות, ולכן הפחד נשאר. |
מיפוי אישי
| מצב | מה חשבתי שיקרה? | מה הרגשתי? | ממה נמנעתי? | התנהגות ביטחון | המחיר לטווח ארוך |
|---|---|---|---|---|---|
חשיבה מעשית לעומת דאגה חוזרת
חשיבה מעשית מובילה להחלטה או לפעולה. דאגה חוזרת נסובה סביב שאלות שאין עליהן תשובה מיידית, ומגבירה עוררות וחיפוש אחר ודאות.
זמן לדאגות - העיקרון המרכזי
מטרת התרגול אינה למנוע דאגות, אלא ללמוד לדחות את העיסוק בהן לזמן שנבחר מראש. אפשר להתחיל בחמש עד עשר דקות, פעם אחת או כמה פעמים ביום, בהתאם לעוצמת הדאגה וליכולת לתרגל.
החלק החשוב ביותר הוא תרגול הדחייה בין זמני הדאגה: "אני שם או שמה לב לדאגה. אחזור אליה בזמן שקבעתי". אין חובה לרשום כל דאגה בזמן שהיא עולה. אפשר רק לזהות אותה ולדחות את העיסוק בה. רישום קצר הוא אפשרות בלבד, כאשר הוא מסייע לזכור.
מחוץ לזמן הדאגות
זהו שזו דאגה או ניסיון להגיע לוודאות.
אמרו לעצמכם: "לא עכשיו. אתייחס לכך בזמן הדאגות שקבעתי".
אל תתחילו לנתח, לבדוק, לחפש מידע או לבנות תכנית פעולה באותו רגע.
החזירו בעדינות את תשומת הלב למה שעשיתם, גם אם הדאגה ממשיכה להיות נוכחת.
כל חזרה לפעילות היא חזרה נוספת על מיומנות דחיית הדאגה.
בזמן הדאגות
אפשרו לדאגות לעלות במשך חמש עד עשר דקות בלבד.
רשמו כל דאגה, בעדיפות בקצרה.
קבלו את המחשבות בלי לשפוט ובלי לנסות להכריע כל אחת מהן.
רק בזמן הזה שאלו אם קיימת בעיה מעשית שניתן לפעול לגביה.
אם קיימת פעולה אפשרית, הכינו תכנית קצרה: מה אעשה, מתי ובאיזה צעד ראשון.
אם אין פעולה אפשרית כרגע, הכירו בכך שזו דאגה ולא בעיה שניתן לפתור כעת.
בסיום הזמן, עברו לפעילות שתוכננה מראש.
זמן הדאגות שקבעתי:
אם עולה בעיה מעשית, הצעד הראשון יהיה:
תהליך דומה של הימנעות והקלה קצרת טווח מתואר גם בדף מדוע הימנעות עשויה לשמר מצוקה.
חומר זה מספק מידע ותרגילים כלליים ואינו מחליף הערכה או טיפול המותאמים לאדם. במצב של סכנה מיידית או קושי לדאוג לצרכים בסיסיים יש לפנות לעזרה מקומית דחופה.